Reason vs Sentiment -why Center-Left in Israel failed..Again. הגיון מול רגש – מדוע מרכז שמאל בארץ נכשל….שוב.

Hertzog

Recovering from the losers’ hangover. Yesterday at 22:00 desperation started to creep in. The flicker of hope even for the lame unity government was shattered in the morning with the ballots results. Israel is the land of paranormal phenomena, persistently we are not subject to reason. Any fact, intelligent argument or analysis is not valid in our case. Otherwise,  we would not have faced the inexplicable reality of the most abused and deprived, by the current government, socio-economic groups re-electing their abuser – again! The battered wife syndrome, you know.  I think we are a world precedent  of collective denial – and in an acute need of a team of star psychiatrists, to be studied and cured.

After this massive self-loathing, I started to ponder where we went wrong. Where my clan got off the main road and got lost in the virtual reality of self-delusion. Regurgitating the last 3 months, I came to a conclusion of several fundamental failures, which I want to lay out for consideration:

1. Short term – short circuit in communication: the appeal to reason! It’s impossible in just 3 months to right everything that is so wrong with the Center-Left’s attitude to the Israeli society. The claim to the universal truth, the appropriation of the right, the patronising view of the ‘other’, the all too homogenous electorate. But, campaign’s strategists wrongly believed that the naked facts were enough to sway public opinion in their favour. Yes, Bibi was definitely the worst PM in our history on all counts, despised internally and abroad. But logic (facts) and highlighting personal misconduct combined with haughty offensive remarks towards the right-wing electorate, backfired and accomplished completely the opposite – Bibi’s revival as Phoenix, and his “rule” for another 4? years.

It’s not the mind, stupid, it’s the heart!

2. Long term – The Zionist Union will have 4 years not only for the mandatory soul search, but for the next phase as well – practical application and implementation of the fundamental shift in mindset and policy. The strategic role model should be one of our ultra-religious Sephardic parties – Shas.

Shas’ is a goal oriented body which clearly sees the primary target – domination of the socio-economic agenda and its power. Her brilliant tactics is inclusivity, not exclusivity. Almost half of its voters do not observe Shabbat. Shas ventured into the secular low income struggling neighbourhoods, recruiting most of its followers from there. Tradition is important, but they are not devout. Shas doesn’t demand that. The party are happy to get their kids in its schools for free meals and rides, and get parents’ votes in the ballots. Religious indoctrination and conversion is done through the carrot, not the stick. The soft ways of the clerics who gradually in a ‘user-friendly’ non-coercive pattern change people’s mind should be broadly adopted by the Center-Left. Shas plays on one’s sentiment, not their reason.

Thus, the practical steps should include:

1. Huge fundraising campaign to fund electorate expansion.

2. Be courageous to venture into new socio-geographical (and maybe previously unfriendly) localities

3. Ditch the logical approach to people – go with their sentiment and needs. Don’t hammer them with ideology – give their kids free math, computer and English lessons. With a hot meal to go. Maybe a leisure activity or two – take them off the streets.

4. Find out and help their parents in their daily needs – be it professional or personal.

5. Don’t re-educate them on their personal beliefs – no condescending attitude toward religion or xenofobia. Maybe later, get them a nice talented math tutor, who may happen to be from minorities. 🙂 Bring them to the change, don’t force it on them.

6.  Ditch the old guard Ashkenazi cultural  trend leaders (Grossmans, Oz’s, Garbuzes, Sarit Vino-Elads et al). Offer them new authentic role models (not pet artists like Ivgi and Noy): sephardic scientists, financiers  and artists, wearing kippas, rising from an underprivileged background, whom they can aspire to. I am sure there are plenty of those.

Until Center-Left can  proudly feature traditional sephardic Israelis in its midst, it will never be a viable alternative to Likud’s domination.

, מתאוששת מהנגאובר בוקר של המפסידים. אתמול, ב22:00, היאוש החל לזחול פנימה. שביב של תקווה אפילו לממשלת אחדות צולעת התנפץ לחלוטין עם תוצאות האמת בבוקר. ישראל היא מקום לתופעה על-טבעית, אנו לא כפופים לשום הגיון. שום עובדה,  הסבר או ניתוח מושכל אינם פועלים עלינו. אחרת, לא היינו עדים למציאות בלתי מוסברת, לפיה הקבוצות הסוציו-אקונומיות הכי נדפקות על ידי ממשלתנו בוחרות מחדש בחדווה רבה את המתעלל בהן. שוב ושוב. תסמונת האישה המוכה. אני חושבת שאנו קובעים תקדים עולמי להכחשה קולקטיבית – וזקוקים נואשות לצוות פסיכיאטרים כוכבים, שילמדו וירפאו אותנו.

אחרי התקף שנאה עצמית זה, התחלתי לחשוב היכן טעינו – היכן ה”שבט” שלי ירד מדרך המלך ונכנס למציאות וירטואלית של הזיה עצמית. אחרי שטחנתי מחדש את ההתרחשות של 3 החודשים האחרונים,  הבחנתי בכמה כשלים בסיסיים שהייתי רוצה לפרט כאן, כחומר למחשבה

1. טווח קצר: קצר בתקשורת – הפניה להגיון. זה אכן בלתי אפשרי ב-3 חודשים קצרים לתקן כל מה שכל כך לא נכון בגישתו של המרכז-שמאל לחברה הישראלית: ניכוס האמת האוניברסלית, הבעלות על ה”נכון”, הגישה הפטרונית אל ה”אחר”, קהל הבוחרים ההומוגני מדי. אולם, האסטרטגים של הקמפיין סברו, בטעות, שיהיה דיי בעובדות כדי להטות את דעת הקהל לטובתם. כן, ביבי היה אכן ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה לנו, מכל הבחינות, שנוא בפנים ובחוץ…אך ההגיון (עובדות) וחשיפת ההתנהגות האישית הבעייתית, ביחד עם הערות מתנשאות ופוגעניות כלפי בוחרי הימין פשוט חזרו כבומרנג – והשיגו את ההפך בדיוק. ביבי “קם לתחיה כעוף החול” ואנו נהיה תחת שלטונו עוד 4? שנים.

זה לא, המוח, אידיוט, זה הלב!

2. טווח ארוך: למחנ”צ יהיו 4 שנות אופוזיציה, לא רק לחשבון נפש, אלא גם לשלב הבא: יישום מעשי של המפנה היסודי בתפיסות עולם ומדיניות. לדעתי, מודל אסטרטגי לחיקוי  צריכה להיות ש”ס. 

ש”ס הינה גוף ממוקד מטרה שרואה באופן בהיר את היעד – שליטה בסדר יום כלכלי-חברתי וכוחה. הטקטיקה המבריקה שלהם היא הכלה – לא בידול. כמעט מחצית ממצביעיה אינם שומרים שבת. ש”ס נכנסה לשכונות מצוקה חילוניות וגייסה את רוב חבריה משם. הם אנשים מסורתיים, אך הם לא דתיים אדוקים. ש”ס לא דורשת זאת מהם. היא “מסתפקים” בקבלת ילדי המשפחות לחינוך התורני תמורת ארוחה חמה והסעה, וקבלת קולות הוריהם בקלפי, ביום הפקודה. השכנוע נעשה באמצעות הגזר, לא המקל. הדרכים הרכות של הרבנים, ה”ממירים את דעתם” של האנשים באופן “ידידותי למשתמש” ללא כפיה, צריך לשמש נר לרגליו  ומאומץ באופן גורף על ידי המרכז-שמאל. ש”ס מנגנת על הרגש, לא על השכל.

כך, הצעדים המעשיים צריכים לכלול:

1. קמפיין גיוס כספים מסיבי להרחבת בסיס הבוחרים של הגוש

2. אומץ להכנס למעוזים סוציו-גיאוגרפיים חדשים. גם כאלה שלא היו “טבעיים” קודם

3. לנטוש את הגישה השכלתנית לאנשים – לזרום עם השקפתם, מאווייהם וצרכיהם. לא לטחון להם את המוח עם אידיאולוגיה – תנו לילדיהם שיעורי עזר במתימטיקה, אנגלית ומחשבים ופעילות חברתית בזמן הפנוי כדי להוציא אותם מהרחוב. יחד עם ארוחה חמה.

4. תמצאו מה צריכים הוריהם – מקצועית ואישית ועזרו להם.

5. אל תלחמו באמונותיהם – לנטוש את הגישה המתנשאית והמזלזלת באמונה דתית או שנאת מיעוטים. אולי מאוחר יותר, במקרה אחד המורים המוכשרים והנחמדים יהיה מבני המיעוטים. הביאו אותם לשינוי, אל תכפו אותו עליהם.

6. נטשו את הגווארדיה הישנה של מובילי הדיעה האשכנזים ( גרוסמנים, עוזים, גרבוזים וכו’) – הביאו לקדמת הבמה מודלים חדשים לחיקוי מקרב עדות המזרח (לא, לא אומני המחמד איבגי ונוי): מדענים, פיננסיירים, אומנים, חושבי כיפה, שעלו משכונות המצוקה והצליחו בחיים. אלה שיכולים להוות דוגמא ומופת לאחרים. אני בטוחה שיש רבים כאלה.

עד אשר מרכז-שמאל יטמיע בגאווה  ישראלים יוצאי עדות המזרח בקרבו, הוא לעולם לא יהווה אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הליכוד.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s