זה לא הביג באנג, זה אתם

Marx_Engels_Denkmal_Berlin wiki

לשם שינוי , מחמאה לתקשורת – בשנים האחרונות היא הזימה את תיאוריית הביג באנג הכלכלית בה חיינו זמן רב מדי והצמידה את המציאות לפרצופים אמיתיים. במצבה הנוכחי, אני חושבת שהיא זקוקה לכל עידוד – והפעם היא הרוויחה אותו ביושר.

כל אחד מהעיתונים הכלכליים בארץ בחר לעצמו פרה מסויימת אותה הוא שחט (מטאפורית כמובן, אין זיקה לנאצים של “אדום-אדום”) מעל דפיו – פיזיים או אינטרנטיים. דה מרקר העלה את קמפיין הריכוזיות, גלובס – את הדגל הצרכני ואילו הכלכליסט פתח את עיניינו לנושא הפנסיוני – תחום סבוך, אותו  מרביתנו בכלל  לא מנסים אפילו להבין. היוזמות ברוכות כשלעצמן, ובהחלט תורמות לניתוץ אלילים והעלאת מודעות לפינות החשוכות של ההוויה היום-יומית שלנו, כשהגורמים האינטרסנטיים היו אולי רוצים להשאיר אותנו בעלטה לנצח. יחד עם נושאי המקרו האלה, מבליחות מדי פעם כתבות מעניינות  בתחומים אחרים, שעשויות היו להשפיע על איכות חיינו באופן ניכר. כמו סוגיית חיים-עבודה. ….

וכאן עולה השאלה עד כמה מחוללי המציאות, הנחשפים לרעיונות אלה, מאמצים אותם, או שזה עוד אתנחתא קומית בפקק של הבוקר או בין משימות המנכ”ל, שמרפרפים בהם ואחר כך נשלחים  לתהום הנשייה.

בואו נזכר בכמה מהן:

1. הכתבות המגוונות על השילוב הנכון בין חיים אישיים לעבודה. וכן, אני שמה את החיים אישיים קודם. כולל סטטיסטיקות ומחקרים מחו”ל שהשתעבדות של שעות ארוכות בעצם לא מגדילה את הפיריון, אלא משלמים לנו על נוכחות פיזית במשרד.

2. גיוון תעסוקתי במקום עבודה כמקדם רווח של הארגון. הכוונה לתמהיל נכון בין מיעוטים, נשים ועובדים “מבוגרים” (עלאק, הכוונה לבני 40+) בנוסף לעובדים “רגילים” , קרי – צעירים.

3. הברכה שבהעסקה וקידום נשים – גם לדרגות הבכירות והתאמת סביבת עבודה לצרכיהן (כן, מסתבר שאחרי 50 שנה של שריפת חזיות של כמה מחברותינו, אנו עדיין מסרבות לוותר על ילדים). לצורך הבהרה – אין הכוונה לסידור ה”נאור” של הגעה למשרד ב-07:00 כדי  “לזכות” ביציאה ב-16:00. שמשמעו השכמה ב-05:00.

4. פרדיגמות חדשות על יעוד התעסוקה שמביאות להשבחה חברתית ושיגשוג כלכלי. .

אין לי איך לסכם את המציאות, אלא בשיח חרשים או פתק בכותל – כי שינוי – אין. ומאוד לצערי, כי הרעיונות נכונים ….

1. חיים-עבודה:

עדיין אנו נדרשים לנוכוחות מוגברת במשרד, ובמקרה הטוב, היא “רק” 9 השעות הנומינליות. שזה מיותר, כי בפועל, שעות העבודה יעילות הן כשעתיים פחות: אז יש לנו חצי שעה רשמית לארוחת צהריים, שגולשת בדרך כלל לשעה+, אחר כך מקשקשים עם החברה’ על ענייני דיומא עוד כשעה, גולשים ברשת  וכו’…. הפרקטיקה זהה בכל הארגונים וידועה לכל – גם למנהלים. אבל “הבוס” ירגיש פראייר אם ישחרר מישהוא הביתה נניח ב-16:00 . למה פראייר? ככה, כי הוא רוצה לראות את הישבן על הכסא במשרד 9 שעות וזהו! אם הישבן שם – משמע יש עבודה.

בפועל, הוא משלם  על זה שעובדיו מארחים לו לחברה,  כי את המטלות ניתן לסיים הרבה קודם, אם עובדים יעיל.

  אך גם לא שווה להיות יעיל מדי, כי אז נקבל עוד משימות על אותו הזמן – יעני עבד נרצע, שבסופו של דבר עובד תמורת גרושים. וגם נטול חיים אישיים

לא כולנו בוני כיפת ברזל, מנתחי לב או עוסקים במיגור האיום האיראני כעניין שבשיגרה. רובינו אנשים מן השורה שהיו רוצים לקבל חזרה את זכות ההחלטה איך והיכן אנו מבלים את שעות הפנאי שלנו. והמנטליות השאבלונית של המעסיקים של קסרקטין צבאי (כן, כל תפקיד חשוב ומחייב נוכחות!!! )  מונעת מאיתנו אורח חיים נורמלי ופרודוקטיבי על אמת.

2+3. גיוון תעסוקתי? באמת – אין צורך להכביר במילים. הרגשתי שהמעסיקים פשוט צוחקים על כל קבוצות הפייסבוק, כתבות וראיונות עם המומחים והמובטלים שמנסים – כמו בקלאסיקה “הם יורים גם בסוסים” להסביר את הרלוונטיות שלהם לכלכלה המודרנית.  וברוב חוצפתם, בעלי המאה עוד מתראיינים קונטרה עם היבבות על העדר כ”א “מקצועי” והשכר ה”מופלג” אותו הם מוכנים לשלם ל”מתאימים”. וזו מילת קוד ידועה לחסם תעסוקתי, כי מסתבר שכל האנשים מעל גיל 40 (בו כולם באופן קולקטיבי לוקים לפתע בהסתיידות מוחית מואצת), עם ילדים בגילאי בית ספר פשוט לא מתאימים לשום עבודה   – לא מבחינת המקצועיות ולא מבחינת זמינות במשרד שהמנהל דורש עבור התפקיד ה”קריטי” (תמיד) לארגון. כלומר, רק גברים רווקים בני 30 עם תואר שני ו-10 שנות נסיון,   שעברו את כל שדרת התפקידים בארגון בו היו למעלה מ-10 שנים, והמוכנים לעבוד תמורת משכורת מעל מינימום, לטוס כל יומיים לחו”ל ולעמוד על הרגליים האחוריות וללקק את יד הבוס, הם בעלי הסיכוי למצוא עבודה כלשהי. בהצלחה בגיוס כאלה – לכשימצאו.

4. חדשנות בתפיסה ארגונית? לא בבית ספרינו. כמה וכמה מחקרים שפורסמו בתקשורת האינטרנטית והכתובה, כמו צימצום שעות העבודה כמנוף לשיפור כלכלי, העלאת משכורת ע”ח רווחי חברה כדי לתמוך בהמשך צריכה דווקא בזמני מיתון ועוד רעיונות יצירתיים ונכונים (שאני נוהגת לשים בלינקד-אין, בדרך כלל, בתקווה שמישהוא יטרח לקרוא) , כל אלה כנראה הינם “אות מתה”, כמו בעצם חוקים רבים וטובים שהועברו במרוצת השנים כדי לסדר את הג’ונגל התעסוקתי בארץ. כל המידע הרב הזה לא מזיז ולו שקל אחד או שעה אחת אחורה, לטובת העובד.

אז בואו נדבר על העובדות בשטח, לפי המידע הסובייקטיבי ביותר (לא מתימרת לערוך סקרים) שמגיע אליי מסביבתי הקרובה:

1. בן דודי הינו יועץ עסקי באחד מסניפי מט”י במרכז הארץ. על כוס קפה לפני כחודשיים הוא סיפר לי על תופעה סוציו-כלכלית מעניינת לה הוא נוכח בשנתיים-שלוש אחרונות: זרם הולך וגובר של נשים וגברים, בדרך כלל רווקים, בגילאי 35-45 שמגיעים אליו ליעוץ בנוגע לפתיחת עסקים קטנים. רובם המכריע אנשי היי-טק עובדים או שפוטרו לא מזמן (נכון לרגע פגישת היעוץ) ושרוצים למצוא אלטרנטיבה למכרה ההמלח  בו היו…..מסיבות אישיות לחלוטין: נשים – כי רוצות ילדים ,גם אם לבד, ומבינות שאין סיכוי  לשילוב בין שני הדברים במתכונת כלוב הזהב של היי-טק; גברים – כי לא מסוגלים לפתח או לנהל חיים אישיים עם מרוץ העכברים הזה, או לחזור אליו, גם אם ירצו, לאחר הפיטורין. לדברי בן דודי – כולם חברה’ משכילים ומוכשרים שפשוט נשבר להם.

2. ואפרופו נשים וילדים – חברתי דיווחה לי על מגמה מעניינת בקרב האימהות המשכילות, שילדיהן לומדים עם בניה בבתי ספר או בגן: נשים בעלות תואר ראשון ומעלה ואמהות ל-2-3 ילדים נוטשות את שוק התעסוקה כדי להשקיע יותר בילדים. מדוע? כי מסתבר שלמרות הצעקות בתקשורת, מערכת החינוך בארץ היא די תובענית ומישהוא צריך לסייע לילדים בבית להכין שיעורים ולעודד התקדמות. עם עבודה במשרה מלאה, נניח עד השעה ה”סבירה”  17:30-18:00 ועוד זמן הגעה הביתה של, נניח, שעה, קצת בלתי אפשרי להספיק להיות עם הילד וגם לסייע בשיעורי בית. ואם יש שניים בגילאי בית ספר – המצב ברור. דיברנו על שילוב נשים בעבודה,  על ידי יצירת סביבת עבודה ידידותית, נכון? אופס…..אז דיברנו.

Lange-MigrantMother02 wiki

3. סרבני עבודה משכילים ומנופחים? עלילה שקרית ומכוערת. ובכן, למיטב ידיעתי, אנשים משכילים  נחסמים מעבודת פשוטות, גם אם מוכנים לקבל אותן. כל תחום הפקידות, מזכירות, קופאיות בסופר, מוקדנים, כל אלה לא נגישים למובטלים משכילים, כי המעסיק “צופה מראש” את השתלשלות העניינים, כאשר אותו העובד יעזוב ברגע שימצא את המשרה המתאימה. נניח וזה נכון, מה קרה עד אז? הוא לא עבד? שילמת משכורת ללא תמורה? כמה זמן לוקח היום למצוא עבודה לבעלי כישורים? במקרה הטוב – כחצי שנה. במקרה היותר מציאותי – שנה+. אז מה, בגלל סדיסטים כאלה (שאפרופו, גם מפטרים בהתראה של רגע, אך רוממות “יציבות הארגון” בגרוניהם), מישהוא צריך להדרדר לעוני ?  וזה לא הצהרה מוגזמת עבור משפחה.

אבל יש גם  ‘צדיקים’:

הכרתי  מהנדס היי-טק, בוגר טכניון, שפוטר מחברה ידועה, ‘אכל’ את דמי האבטלה העלובים כחמישה חודשים, תוך שליחת קו”ח לכל העולם ואישתו, ואז נאלץ לעבוד כחודש וחצי בטלמרקטינג של כל כרטיסי לוטו עבור 3,000 ש”ח לחודש. עדיף על 0, נכון? כן, אישתו עבדה, אבל יש שני ילדים, משכנתא – בסך הכל, כמו כולם.

וזה עוד מזל שהסכימו לקחת אותו, למרות שהצהיר שרואה בעבודה זו משרה זמנית. נחמד מצד החברה. ולמנוע הערות רעות – לא, הוא לא היה גרוע ולא “כוכב ניהול” שחיפש משרות בכירות. הוא בסך הכל רצה תפקיד מקצועי והיה גם מוכן להתפשר בשכר, רק טירטרו אותו כמו את כולם בראיונות סרק אינסופיים והוא הגיע למצב שהיה חייב! לייצר הכנסה כלשהי.

  כל הזרמים התת-קרקעיים האלה כנראה לא מזיזים לאף אחד – כל עוד ה”מצב” לא מגיע אליו : לכל אלה שמכניסים מודעות דרושים פיקטיביות באתרי ג’ובים, כאמצעי פרסום זול; לכל אלה שמחברים שלושה תפקידים לאחד, במשכורות מגוחכות; לכל אלה שמנפחים תפקידים ודורשים השתעבדות טוטלית עבור כלום כסף; לכל אלה שאצלם “התהליך” הוא חלק מ”מצויינות ארגונית”  עלאק (ומעל לכל), ומגייסים אנשים, בכאילו,  חודשים ארוכים  – תוך התעללות נפשית מיותרת ופוגענית של “מאבחנים, מנפים, בודקי לב וכליות וכוונות  נסתרות” הודואים;  לכל משיאי עצות חוכמה, במקום פשוט לחתוך בביורוקטיה ולקבל מועמדים, מאכילים אותם בטיפים איך כדאי להתנהג כדי להתקבל – מתישהו. ובנוסף, יש את “מובילי” הקהילה העסקית שסותמים חורי תוכן בעיתונות הכלכלית “על ידי טורי דעה חינמיים נוקבים בסגנון “הציונות – לאן.

נורא נחמד לקטול את שלי יחימוביץ’, נכון? ואני לא אצביע לה כנראה. אבל מדוע אף אחד לא חופר קצת יותר לעומק, לשורשי פריחתה? אולי כי היסטוריה זה מקצוע נכחד שמקנה תעודה אקדמית לאבטלה. מרקס ואנגלס, שתמונתם מתנוססת בראש בלוג זה, פעלו על רקע מציאות סוציו-כלכלית עגומה של המהפכה התעשייתית הראשונה. אנגלס, למי שלא יודע, היה תעשיין עשיר שמימן את מרקס ואת השינוי החברתי. כל חוקי העבודה שנכנסו לתוקף החל מסוף מאה 19 התרחשו כי ש”המגזר העסקי” עבר את סף הסיבולת של אלה שעל גבם הוא התעשר. קומוניזם וסוציאליזם לא נולדו בואקום – מישהוא הוליד אותם, ואלה הם הגורמים שכנראה יחזירו את האיזמים לחיינו היום – בשוך המהפכה התעשייתית השניה, היא המהפכה הטכנולוגית.

חברה’, רוצים להעלות מהאוב את התמונות האלה? ואני מתה על דיאגו ריביירה …..תמשיכו בנתיב עליו אתם נמצאים. אירופה כבר מראה סימני חזרה לימי המהפכה העליזים…ועוד מעט דמיאן הרסט יתחיל להציג יצירות של סוציאל-ריאזליזם פוסט-מודרני – עם כרישים וגולגלות.

Rivera-the-arsenal wiki

 לחלופין, תפתחו את קופסת הפיקוד למעלה ותכניסו צ’פ אחר – שמרכיביו גלויים וזמינים לכל – רק שיקחו אותם. אז מרב מיכאלי+מיקי רוזנטל יחזרו למקומם הטבעי – של יצירת מציאות מדומה בתקשורת, במקום להשפיע על עתידכם העסקי. נכון שלא חשבתם על זה?

Advertisements

5 thoughts on “זה לא הביג באנג, זה אתם

  1. Let the ruling classes tremble at a communist revolution. The proletarians have nothing to lose but their chains. They have a world to win.
    WORKERS OF ALL COUNTRIES, UNITE!

    Like

  2. דברי טעם….העתיד מספק לנו אתגרים ייחודיים בכל הנוגע למבנים ארגוניים חדשים , יצירתיים אשר יהלמו את המשתתפים ביצירה

    Like

  3. נכון חיים. אולם האתגר קיים כבר מזה זמן ואף אחד לא נראה שרוצה להתמודד איתו. אנשים, במיוחד בעלי המאה והדעה, מרגישים כנראה נורא נוח להשאר במסגרות המאובנות. הרי זה לא הם שצריכים לדפוק שעון נוכחות במשרד או לעבוד במשכורות מגוחכות…..ואותם כנראה צריך להעיר באופן יותר אקטיבי.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s